ציוויליזציה בשקיעה

סופה של שנת תשע"ג החזיר אל השיח האנושי את המושג מלחמת הציוויליזציות של פרופ' סמואל הנטינגטון. פתאום העולם מתחלק שוב לגוש מערבי, גוש אסלאמי וגוש רוסי סיני שמתווכחים ביניהם על הדרך להתמודד עם מלחמת האזרחים בסוריה וארגוני הטרור האסלאמיים מבית מדרשו של ארגון אל קעידה. אלא שנראה בהקשר הזה כי יותר ממלחמה בין תרבויות אנו עדים לתחילת שקיעתה הסופית של תרבות המערב. מדינות האיחוד אירופי ואפילו ארצות הברית הגדולה אינן רוצות להיאבק שוב על תרבותן ומעמדן בעולם ומעדיפות לשקוע בתוך עצמן תוך פינוי הזירה המדינית לרוסיה וסין ואף להנהגת הליגה הערבית.

על

רקע זה יש לשאול מדוע מתחוללת לעינינו השקיעה הזו של תרבות מפותחת כל כך בעלת עוצמה טכנולוגית ומדעית שהיא ללא ספק עודפת בצורה מכריעה על פני שאר העולם. ברור שקשה לענות על שאלה כזו במאמר קצר ויש להרחיב בה רבות. אולם ניתן לטעון שאחת הסיבות המרכזיות למצב הנוכחי היא אובדן הכרת הערך העצמי של מדינות אירופה וארה"ב. חברה תהיה חזקה ככל שתהיה תתפרק אם ביסודה קיים חלל תודעתי שלא מספק תשובה לשאלות המפתח של הקיום האנושי כמו למה אני חי? ומה הטעם לחיי?.

ברור שלא כל אדם עוסק בשאלות פילוסופיות כאלו בצורה עמוקה אולם רובנו יודעים באופן אינסטינקטיבי שהתשובות להן קיימות בתוך המסגרת הקולקטיבית שמגדירה אותנו. לכן התרסקותה של המסגרת התרבותית רוחנית הזו, פוגעת בסופו של דבר בכל הפרטים שקיימים בתוכה ותלויים בה. הריקנות הזו, ההתפרקות של עולמות התוכן הרוחניים של המערב לא התמלאו במה השנים האחרונות בתוכן חלופי ושום תורה חברתית שקמה באירופה או באוניברסיטאות האמריקניות לא הצליחה לפתור את בעיית היסוד הקיומית הזו.

האם מצב זה מציין מעבר תרבותי מהמערב למזרח? האם אנו עדין לגסיסתה המאוחרת של האימפריה האירופה-אמריקנית בצורה דומה לקריסת אימפריות קודמות? שאלות אלו הן פתוחות כרגע ולא ניתן לספק להם תשובה ברורה.

מאמר אקדמי היה מן הסתם עוצר בשלב הזה של שאילת השאלות תוך התעמקות מחקרית בנתונים השונים כדי למצוא תשובה או ראיות לכיוונים אפשריים אליהם העולם צועד כרגע. אולם אחד היתרונות של כתיבה פובליציסטית הוא האפשרות להציע תשובות המנוגדות באופיין למתודה האקדמית היבשושוית. בנוגע לכך קשה להתעלם מהעובדה שהתפרקות המערב מהשפעתו בעולם באה בפרק זמן היסטורי קצר מאד, מבחינת התפתחות האנושות, אחרי התפרקות האמונה במערב. כפי שהוגים רבים כבר ציינו בעבר, עולם רוחני ומוסרי, שאין ביסודו בסיס מוחלט הוא מצב קיומי שמאפשר להכרה האנושית לפרק אותו ולרסק אותו מבפנים. הפירוק הזה, שמטיל ספק בכל דבר, אולי משחרר את האדם מכבלי המוסר אבל הוא גם משאיר אותו לבדו וללא כל תשובה בעולם רחב מלא בשאלות קיומיות קשות ביותר. וכשיש יותר שאלות מתשובות בתוך הנפש פנימה העשייה נעצרת ונסוגה לאחור.